ריענון נושא הוצאות
רבים מהעסקים הקטנים, עסקים שיועץ המס דואג לרווחתם, ודואג לתת להם את האפשרות לדווח על מס אמת מבלי לקפח או להמעיט כהוא זה מזכויותיהם. מנהלים את עסקיהם מהבית, וככאלה יש להם זכויות.
היום שהעולם הינו כפר גלובלי קטן, ולא תמיד פתיחת עסק מצריכה, שכירות או רכישת משרד, עלויות של מיסים וארנונה, השקעות בתשתיות חשמל וכיו"ב..... השקעה בריהוט יקר, "למען הרושם" מעדיפים חלק מהעצמאיים בעיקר אלה שלא נדרשים לעבודתם משטחים גדולים ורחבים, די להם בחדר אחד, מעדיפים לנהל את עסקיהם מבית המגורים שלהם, וזאת, על-מנת ובעיקר להוזיל עלויות.
לאותם נישומים ועסקים יש זכויות ואפשרויות להוזיל את עלויות המס שהם מחויבים, וזאת במטרת מוצהרת להגיע למס אמת. אנו מדברים על הוצאות עסקיות (הוצאות בייצור הכנסה) הנגזרות מתוך הוצאות פרטיות.
קביעת פקודת מס הכנסה.
סעיף 17 לפקודת מס הכנסה קובע: "לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו, זולת אם הניכוי הוגבל או לא הותר על פי סעיף 31 - יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד"
סעיף 31 לפקודת מס הכנסה קובע: "שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, להתקין תקנות - בין דרך כלל ובין לסוגים של נישומים - בדבר הגבלתו או אי התרתו של ניכוי הוצאות מסויימות....."
יש לציין כי עמדת רשות המסים אינה עמדה דווקנית, והיא אינה מיישמת הוראות סעיף 17 ככתבו וכלשונו, רשות המיסים השאירה סוג של פתח מילוט, וקבעה לה מספר קריטריונים, להכרה באותם הוצאות מעורבות, בצורה יחסית (הניתנת להוכחה) מתוך ההוצאה הגלובלית הפרטית. העיקרון הוא שתהיה הפרדה בין שני מרכיבי ההוצאה.
להזכיר בית המשפט העליון בעניין ורד פרי הכיר בעיקרון שיש להטיל מס על ההכנסה האמיתית של הנישום, קרי, מס אמת. כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, קבע לעניין זה, כי "הימנעות מהתרת החלק שהוצא בייצור ההכנסה בניכוי תביא למיסוי הנישום במס העולה על הכנסתו האמיתית - תוצאה שאינה ראויה לפי תכלית מס ההכנסה בכלל והוראות סעיף 17 בפרט".
בהכרת רשות המיסים, כי תמיד קיימות הוצאות מעורבות, (אחזקת רכב פרטי בעסק, טלפון סלולארי, אש"ל וכו.....) בתוקף סמכותו על-פי סעיף 31 לפקודת מס הכנסה התקין תקנות, (ניכוי הוצאות מסוימות) תקנות אלה מקנות לו, סמכות לקבוע הגבלה או התרה של הוצאה מחוץ למסגרת הנוקשה של סעיף 17 לפקודת מס הכנסה. הם מקנות לו אפשרות, לקבוע "מסמרים" ל-% ההוצאה או חלק ממנה המותרים בניכוי.
אני מגיע למסקנה כי עמדתו של המחוקק בסוגית ההוצאה המעורבת: כל עוד הנישום מוכיח כי ניתן להפריד הוצאה מעורבת לרכיביה, פקיד השומה יתיר בניכוי את החלק המהווה הוצאה בייצור הכנסה. כך, אנו רואים כי רשות המיסים הסכימה לפרש את סעיף 17 לפקודה, כך, שיהווה תכלית ראויה לתשלום מס אמת.
אני חייב להודות כי שלטונות מס ערך מוסף עוד לפני רשויות המס הכירו בתופעה של הוצאה מעורבת. וקבעו קריטריונים להכרה במס ערך מוסף תשומות חלקי הנע בין 25% ל- 67%.
יש תמיד לזכור וליישם את תנאי סעיף 17:
א- לשם בירור הכנסתו.
ב- ההוצאות יצאו (כולן) בייצור הכנסתו.
ג- שהוצאו בשנת המס.
_ _ _ _ |