מבזק מס - משרד סמי מזון חשבונאים ויועצי מס מוסמכים

במרבית המקרים אנו שמים לב שמעסיקים רבים לא דואגים להשלים את חובם לקרן פנסיה ולפיצויי הפרישה של עובדיהם.

אני מוצא לנכון לרענן את הוראות הפרשות לקרן פנסיה ולפיצויי פרישה.

החל משנת 2011, לא ניתן יותר להפריש לקופה מרכזית לפיצויים.

1- ניתן להפריש לקופת גמל לפיצויים על-שם העובדים בלבד.

2- לקופת גמל לקצבה או למרכיב פיצויים שבקופות גמל שאינן משלמות קצבה.

אי-השלמת פיצויי פרישה עלולים להעמיד את המעסיק בזמן אמת ב"מצוקה" כספית בעיקר אם הפיטורין הם למספר עובדים בעת ובעונה אחת המגיעים להם פיצויי פרישה.

זאת ועוד, אם ההפקדות בחוסר הם כספי הפנסיה, המעסיק יכול להיתבע על הלנת שכר.

רצוי לתאם עם חברת הביטוח ולבדוק מהו מרכיב השכר המופרש לפנסיה, מה הופרש, להשלים את ההפרש. אי-הפרשה מדויקת עלולה לגרור תביעה בבית הדין לעבודה על הלנת שכר.

בעל שליטה חויב בתשלום חובות מע"מ של חברה שבשליטתו

המשיבה: מדינת ישראל - רשות המיסים (אגף המכס והמע"מ)

2. הוצאה חשבונית זיכוי מבלי שהוצאה בזמנו חשבונית עסקה.

4. מנהל מס ערך מוסף החליט לחייב את המערער בחובותיה של אחת החברות על במך סעיף 106ב לחוק מס ערך מוסף "גביית מס בנסיבות מיוחדות".

5. החלטה זו באה בעקבות הכתוב בסעיף 117(ב) "עשה אדם מעשה....."

1. סמכותו של המנהל לנקוט באמצעי הגבייה המיוחדים האמורים בסעיף 106ב לחוק עניינה בסנקציית גבייה אזרחית-פיסקלית ולא בסנקציה עונשית.

2. סמכות המנהל לפי סעיף 106ב לחוק, להטלת הסנקציה האזרחית האמורה בו על "בעל התפקיד הבכיר", אינה מותנית בכך שאותו בעל תפקיד הורשע בפלילים, אם המעשה שעשה חבר-בני-האדם היה מהמעשים המפורטים בס"ק 117(ב) לחוק.

3. הסמכות שבסעיף 106ב לחוק אינה סמכות "שומתית" של הוצאת שומה ועל כן, אין ממש בטענות המערער, כי חיוב בעל תפקיד על פי סעיף 106ב דנן -נתון למגבלות תקופת ההתיישנות להוצאת שומות על פי הוראותיו השונות של סעיף 77 לחוק.

4. בהיות סמכות הגבייה המיוחדת שבסעיף 106ב סמכות מנהלית הנתונה לשיקול דעתו של מנהל מע"מ, כפופה ההחלטה לעקרונות הדין המנהלי ובכללן למניעת שיהוי שלא כדין. בית המשפט סבור, כי החיוב דנן אינו לוקה בשיהוי ברמה המצדיקה את ביטולו.

5. מקובלת על בית המשפט עמדת מע"מ, כי אין לנקוט בהליכי החיוב המיוחדים לפי סעיף 106ב בטרם מיצה המנהל את אפשרויות הגבייה של חוב השומה מהחברה עצמה בהתאם לפקודת המיסים (גבייה).

6. ברם, באיזון הדברים המתבקש בנסיבות העניין מצא בית המשפט לנכון לתת ביטוי מסויים לאותו העיכוב בדרך צמצום היקף הפרשי ההצמדה והריבית שיצטרפו לחיוב המקורי.

7. אין לקבל את טענת המערער, כי סמכות הגבייה המיוחדת שבסעיף 106ב לחוק דורשת, כתנאי מוקדם לה, את התקיימות הנסיבות המאפשרות "גביית חיוב מצד שלישי" בהתאם להוראות השונות הקבועות בסעיף 106 לחוק.

הערעור נדחה בכפוף להפחתת רכיב הריבית וההצמדה ב-50%.

לאור הוויכוח הציבורי בנושא הדיור, ועליית מחירי הדירה, יש לעשות "חושבים מחדש איזה מסלול לבחור בנושא חישוב המס או הפטור בדבר השכרת דירה למגורים.

הכנסה שכר דירה למגורים פטור ממס עד לסך של 5,090 ₪ לחודש (נכון לשנת 2015)

הכנסה משכר דירה לחודש: 8,000 ₪. הפטור כאמור 5,090 ₪.

הסכום מעל לפטור: (5090 – 8000) 2,910 ₪. סכום מעל הפטור 2,910 ₪

לחילופין קיימת אפשרות נוספת לבחור בתשלום של 10% מס ללא הגבלה של ההכנסות משכר דירה:

המס משולם פעם אחד בשנה עד 31/01 לשנה שלאחר שנת המס .

מה המצב אם יש יותר מדירת מגורים אחת מושכרת וההכנסה היא מעל לתקרה?

דירה אחת מושכרת בסך 4,500 ₪ לחודש והשנייה בסך 3,500 ₪ לחודש

ניתנת לנישום אפשרות לבחור על איזו דירה הוא מפעיל את הפטור (ראה חישוב לעיל)

על הדירה השנייה החישוב יהיה 3,500 ₪ בניכוי הפטור 2,180 ₪ = 1,320 ₪ ישולם לפי המס השולי.

האפשרות הנוספת היא לקזז את כל ההוצאות (תיקונים, פחת, ריבית על משכנתא וכו...) להגיע לרווח ולשלם מס לפי המס השולי של הנישום.

ברור, שבכל פעם יש לחשב את הכדאיות בכל מסלול. ולבחור המסלול המאפשר לך את ההכנסה המרבית בתשלום המס הנמוך ביותר.

מי כיועץ המס יכול לבדוק ולתת לך את התשובה הברורה והכדאית ביותר, תתקשר 04-8660044

לא כל מי שנותן לך חשבונית / חשבונית מס הוא עצמאי

אנו נחשפים מדי פעם במעסיקים המעדיפים להעסיק "קבלני משנה" כעצמאיים וזאת על מנת לעקוף את בל ההתחייבויות הנופלות על כתפי המעסיק, לכן מצאנו לנכון לחדד סוגיה זו עד כמה שאפשר.

המבחן העיקרי שהשתמש בו בית המשפט הוא "מבחן ההשתלבות"

הפן החיובי	הפן השלילי
האם העובד משתלב בעבודת המפעל באופן חיובי?	האם העובד אינו בעל עסק עצמאי?
האם פעילותו מהווה חלק אינטגרלי מפעילות העסק.?	האם העסק הוא שנותן השירותים למפעל ?
האם היעדרו של העובד תפגע בפעילות הרגילה של המפעל?

"עובד הנעדר מעבודתו עקב מחלה ימסור למעביד הודעה על כך תוך שלושה ימים מהיום הראשון להעדרו ועל התקופה המשוערת שבה לא יהיה מסוגל לעבודה"; ובלבד שהמעביד הביא לידיעת העובד את חובתו לקיום הוראות תקנה זו".

2- לכלול אותה בנוסח "ההודעה לעובד על תנאי העבודה" שיימסר להבא לעובדים חדשים.

ביום 16/12/2014 פורסם חוק "הודעה לעובד" ומעכשיו הוא ייקרא "הודעה לעובד ולמועמד לעבודה".

מעסיק חייב להודיע בכתב על אי קבלת מועמד לעבודה תוך 14 ימים מיום שאדם אחר נתקבל לעבודה.

מקום שנהוג יום עבודה קצר (פחות מ- 8 /9 שעות) כפי שקבע החוק, שעות עבודה אשר מעבר ליום העבודה הקצר עד שעות העבודה הנהוגות לפי החוק יראו בזה "שעות עודפות" ולא "שעות נוספות" על שעות אלה לא יחולו תוספת לשעות נוספות (25% - 50%).

ע"ע 19734-11-10 מדינת ישראל נ' הרשקוביץ שריקה (גרינברג) ואח'

על "שעות עודפות שהם חריגה קבועה, דהיינו, שהמעסיק דורש כמעט באופן קבוע להישאר בעסק ל"שעות עודפות" מחויב המעסיק להפריש גם על ה"שעות העודפות" תנאים סוציאליות.

עובד אשר מסכים להכליל את דמי הנסיעה בשכרו, חייב להודיע זאת במפורש רצוי להחתים העובד על דרישתו זו.

עם הסכמה זו, על המעביד לעדכן את דמי הנסיעה בכל פעם שחל שינוי בתעריף הנסיעה, זה לא מונע מהמעביד להפריד בין רכיב השכר למשכורת בתלוש השכר.

הפרדה שני הרכיבים תעזור למעסיק בטיעון שדמי הנסיעה לא יכללו בחישוב פיצויי הפיטורין.

החל מ- 01/04/2015 שכר המינימום יעמוד על סך 4,650 ₪ עד לתאריך 31/03/2016.

3- החוק אינו קובע כמה יש לשלם למי שיעבוד בפועל ביום הבחירות.

4- מי שאינו עובד ביום הבחירות- זכאי לשכר רגיל.

5- יום הבחירות הוא משעה 07:00 בבוקר עד 22:00, ולא במשמרת הלילה.

8- מי שעבד בפועל ביום הבחירות, זכאי – לפי הפרשנות לפי הנוהג- לתשלום שעות העבודה בפועל, בתעריף רגיל, בנוסף לתשלום עבור יום השבתון (כלומר- למעשה יקבל 200% עבור השעות שעבד בפועל).

דעה אישית, מספר רב של מעסיקים משוכנעים שחקיקה זאת עושה עוול לעצמאיים.

3- קלפיות פתוחים משעה 07.00 – 22.00 קרי 15 שעות מספיק זמן להצביע אחרי שעות העבודה.

4- לחילופין יגיע תשלום למי שמלא חובתו והצביע ולא למי שניצל יום זה כיום חופש.

5- יש כאלה שעובדים ומשתכרים ביום הבחירות (קלפיות, מזכירויות....) . מדוכ כפל תשלום?

קיזוז הפסדים כנגד הכנסות משנים קודמות באופן רטרואקטיבי :

מתוך מאמר של עו"ד רו"ח רמי אריה בעקבות פסק דין בית משפט עליון.

בית המשפט (ברוב דעות השופטים אשר ישבו בהרכב בדיון בעליון) קובע, כי אין מניעה לאפשר קיזוז של "תשלומי ההשבה" שהושבו בשנים מאוחרת יותר על ידי ראייתם כהפסדים, כנגד ההכנסה מהגניבות שנעשו מוקדם יותר.

בית המשפט קובע כי אמנם כאמור, הדעה המקובלת היא, כי ככלל, אין לאפשר קיזוז הפסדים כנגד הכנסות של נישומים בשנים קודמות לשנת ההפסד (ע"א 3319/04 שקלרש). חרף זאת, נראה, כי בתנאים מסוימים, ניתן לעשות שימוש באמצעי זה , כדי למנוע גרימת עוול לנישום.

הטלת מס, מהווה מינה וביה, פגיעה בקנינו של הנישום, המוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, על פגיעה זו, לעמוד בתנאי פסקת ההגבלה, המנויה בסעיף 8 לחוק היסוד ובפרט, עליה להיות מידתית.

סעיף 28 לפקודת מס הכנסה אינו מתייחס לאפשרות הקיזוז לאחור, אף כי העמדה המקובלת בישראל היא, כי השמטה זו, מהווה הסדר שלילי, נראה, כי במקרים המתאימים, וכדי להגשים צדק, ולמנוע גרימת עוול, יש לאפשר קיזוז לאחור.

ואולם כאשר בוחר בית המשפט, לנקוט בפרשנות מרחיבה מעין זו, רשאי הוא גם להפעיל שיקול דעת, כיצד, ובאילו תנאים לאפשר את ההסדר האמור.

בנסיבות העניין, יש לדעת בית המשפט, לאפשר למערערים לקזז מחצית מן הסכומים אשר השיבו כהפסד כנגד הכנסתם, בשנות המס הרלבנטיות, ולא את הסכום המלא.

טענה נוספת אשר עלתה בפי המערערים היא, כי הופלו לרעה נוכח עמדת פקיד השומה בעניין מגיד (ע"א 9187/06),ובעניין עמי כהן (עמ"ה 1232/08) בהם הסכים להכיר, לפנים משורת הדין, בהוצאות אשר הוציאו הנישומים ככאלה המותרות לניכוי.

אומר בית המשפט כי יש לנהוג בזהירות בהנחות של "לפנים משורת הדין", דבר הפוגע בשוויוניות, ועלול להביא למדרון חלקלק בבחינת "לפתח חטאת רובץ".

בית המשפט, נעתר לערעור באופן חלקי, ובכך, אפשר לכל אחד מן המערערים, לקזז מחצית ההשבה, כהפסד, כנגד הכנסותיהם בשנות המס, אשר בגינן הוצאו השומות נשואי הערעורים.

נוסיף עוד כי לדעתנו, היה מקום לתת הדעת גם לטענה כי לפי שיטת החשבונאות על בסיס מצטבר, ועיקרון ההקבלה, משהושבו הכספים שנגנבו במלואם, הרי למעשה כלל לא נוצרה הכנסה בידי הנישומים ולכן כלל לא היה מקום לחייבם במס. ממש כמו לגבי עסקה שבוטלה.

עוד נוסיף, כי דעת בית המשפט כי סעיף 28 לפקודת מס הכנסה אינו מהווה הסדר שלילי המונע קיזוז הפסדים באופן רטרואקטיבי כנגד רווחים משנים קודמות עשוי להושיע חברות רבות ממצוקה מימונית קשה אשר עלולה להביא אותן לחדלות פירעון, כאשר הם נדרשות לשלם מיסים בגין רווחי העבר, בעוד יש התעלמות מוחלטת מהפסדים שנוצרו להם לאחר מכן. נראה כי היה רצוי להעלות אף נושא זה במסגרת תיקוני חקיקה נדרשים להקלה על מגזר החברות והעצמאים ולהסדיר אותו, לא רק בפסיקה, אלא גם בחקיקה מפורשת.

בדעה אישית: קשה להאמין ששלטונות המס יקבלו פסיקה זו, פסיקה אשר נתקבלה ברוב קולות ובוודאי, יוגש ערעור על החלטה.

[1] איתן אגמון מנהל משאבי אנוש.