כך מזהים פייק ניוז ברשתות: מדריך מעשי לקורא הישראלי

בישראל, שבה החדשות זורמות בקצב מסחרר וכל אירוע ביטחוני הופך תוך דקות לגל של הודעות, השמועות מגיעות לטלפון הרבה לפני ההודעה הרשמית. צילום מסך של ידיעה שלא פורסמה מעולם, הקלטה קולית של מישהו שמכיר מישהו, סרטון ישן שמוצג כאילו צולם היום. רובנו כבר נפלנו לפחות פעם אחת והעברנו הלאה משהו שהתברר כלא נכון. החדשות הטובות הן שאפשר ללמוד לזהות את הסימנים, ושלא צריך להיות עיתונאי חוקר כדי לעשות בדיקה בסיסית.

למה דווקא אנחנו כל כך פגיעים

מידע כוזב מתפשט מהר במיוחד בזמנים של לחץ וחוסר ודאות. כשאנחנו מודאגים, אנחנו מחפשים מידע בכל מקום ומוכנים להאמין למה שמרגיע אותנו או, להפך, למה שמאשר את הפחדים שלנו. מי שמפיץ מידע כוזב יודע את זה היטב ומתזמן את המסרים בהתאם.

גורם נוסף הוא האמון בקבוצות הקרובות. הודעה שמגיעה מקבוצת ההורים של הגן או מקבוצת המשפחה נתפסת כאמינה יותר, גם אם מי ששלח אותה לא בדק אותה בעצמו. כך נוצרת שרשרת שבה כל אחד מעביר הלאה מתוך כוונה טובה, והשקר צובר אמינות בכל צעד.

בנוסף, כלי עריכה ובינה מלאכותית הפכו את הזיוף לקל וזול מאי פעם. תמונות, קולות ואפילו סרטונים שלמים יכולים להיווצר בתוך דקות, ולעין לא מיומנת קשה מאוד להבחין.

סימני אזהרה בתוכן עצמו

הסימן הראשון הוא ניסוח רגשי מוגזם. ידיעות אמיתיות נכתבות לרוב בטון ענייני, בעוד שתוכן מניפולטיבי משתמש בסימני קריאה, בבקשות דחופות להעביר הלאה ובהבטחות שזה מה שלא רוצים שתדעו. ככל שההודעה לוחצת עליכם לפעול מהר יותר, כך כדאי לעצור.

הסימן השני הוא היעדר מקור ברור. משפטים כמו גורם בכיר אמר או חבר שעובד שם סיפר אינם מקור. ידיעה אמינה תציין מי מסר את המידע, מתי והיכן פורסם. הסימן השלישי הוא פרטים שלא מסתדרים: תאריך לא נכון, שלטים בשפה זרה בסרטון שאמור להיות מישראל, מזג אוויר שלא מתאים לעונה.

כדאי לשים לב גם לעיצוב. צילומי מסך מזויפים של אתרי חדשות כוללים לעיתים קרובות גופנים שונים מעט, שגיאות כתיב או מבנה עמוד שלא תואם את האתר האמיתי.

בדיקות פשוטות שכל אחד יכול לעשות

הבדיקה הראשונה והקלה ביותר היא לחפש את הידיעה באתרי החדשות המרכזיים. אם אירוע דרמטי באמת קרה, סביר מאוד שכלי תקשורת מוכרים ידווחו עליו תוך זמן קצר. אם אף אחד לא מדווח, זה סימן אזהרה רציני.

הבדיקה השנייה היא חיפוש תמונה הפוך. מנועי חיפוש מאפשרים להעלות תמונה ולבדוק היכן הופיעה בעבר. כך מגלים לא פעם שתמונה שמוצגת כחדשה צולמה לפני שנים, במדינה אחרת ובהקשר אחר לגמרי.

הבדיקה השלישית היא פנייה למקור הרשמי. בנושאים ביטחוניים, ההנחיות המחייבות מגיעות מפיקוד העורף ומדוברות צה״ל. בנושאי בריאות, ממשרד הבריאות. אם הודעה טוענת שגוף רשמי הורה על משהו, היכנסו לערוצים הרשמיים שלו ובדקו.

בינה מלאכותית וזיופים עמוקים

זיופים שנוצרו בבינה מלאכותית הם אתגר חדש. בתמונות כדאי לבדוק ידיים, אצבעות, טקסט ברקע והשתקפויות, אזורים שבהם הכלים עדיין טועים לעיתים. בסרטונים, תנועות שפתיים שאינן מסונכרנות היטב עם הקול, מצמוץ לא טבעי או תאורה משתנה על הפנים עשויים להעיד על זיוף.

עם זאת, הכלים משתפרים כל הזמן, ולכן אי אפשר לסמוך רק על העין. הכלל החשוב ביותר נשאר בדיקת ההקשר: מי פרסם, היכן, ומה אומרים מקורות אחרים. הקלטה קולית של אדם מוכר שאומר דברים מפתיעים ראויה לחשד כפול, במיוחד אם היא מגיעה בלי שום פרסום מקביל.

לפני שלוחצים על העבר

האחריות לא מסתיימת בבדיקה. גם אם אתם לא בטוחים שמשהו שקרי, עצם ההעברה שלו מגבירה את התפוצה. לפני שאתם משתפים, שאלו את עצמכם כמה שאלות:

• האם אני יודע מי כתב את זה במקור?
• האם ראיתי את זה גם בכלי תקשורת מוכר?
• האם ההודעה מנסה לגרום לי לפחד או לכעוס במיוחד?
• מה יקרה אם זה יתברר כלא נכון ואני כבר העברתי לחמישים איש?

אם קיבלתם הודעה שהתבררה כשקרית, כדאי לכתוב זאת בקבוצה שבה היא הופיעה, בעדינות ובלי להאשים. תיקון כזה עוזר לאחרים ומלמד את הקבוצה כולה להיות זהירה יותר.

הפלטפורמות ותפקידן

לרשתות החברתיות יש אחריות לא מבוטלת להתפשטות המידע הכוזב. האלגוריתמים מתוכננים לקדם תוכן שמעורר תגובות, ותוכן מקומם או מפחיד מקבל לרוב יותר חשיפה מתוכן מאוזן. חלק מהפלטפורמות הוסיפו מנגנוני סימון, הערות קהילה וקישורים למקורות מוסמכים, אבל אלה לא תמיד מגיעים בזמן.

בקבוצות סגורות, כמו קבוצות מסרים מיידיים, כמעט אין פיקוח, ולכן האחריות עוברת למשתמשים עצמם. מנהלי קבוצות יכולים לקבוע כללים פשוטים, למשל לא להעביר ידיעות ביטחוניות שלא מגיעות ממקור רשמי, ולהזכיר אותם מדי פעם.

כדאי גם להכיר את כלי הדיווח. כשנתקלים בתוכן שקרי בולט, דיווח לפלטפורמה לוקח שניות ועשוי לצמצם את התפוצה שלו. בנוסף, יש בישראל גופים ועיתונאים שעוסקים בבדיקת עובדות באופן קבוע, ושווה לעקוב אחריהם כדי ללמוד מהדוגמאות שהם מפרסמים.

לחנך את הילדים ואת ההורים

בני נוער גדלו לתוך הרשתות, אבל זה לא אומר שהם מחוסנים בפני מניפולציות. שיחה פתוחה בבית על האופן שבו נוצר תוכן ויראלי, על אלגוריתמים ועל זיופים, שווה יותר מכל איסור. במקביל, דווקא המבוגרים, ובמיוחד בני הדור המבוגר, נוטים להעביר הלאה מידע שקרי בקבוצות משפחתיות, ולכן כדאי להסביר גם להם בסבלנות.

זיהוי פייק ניוז אינו כישרון מיוחד אלא הרגל. מי שמתרגל לעצור לרגע, לבדוק את המקור ולחשוב לפני שהוא משתף, תורם לסביבת מידע בריאה יותר, ובעיקר שומר על עצמו ועל הקרובים לו מפני פאניקה מיותרת והחלטות שגויות.